כותבים לתם - שנה בלעדיו

20.7.07

שנה בלעדיו

עברה שנה,
עברה מהר מאד.
לא הספקנו כלום ואולי לא היה מה להספיק.
אני מרגיש כאילו אנחנו רק מס' ימים מהתאונה. כל כך הרבה דברים עברו ועוברים לי במוח והלוואי ויכולתי לרשום או להקליט את כולם.
החיים נמשכים מבחינת כולם כולל אותנו.אנחנו מנסים להשתלב ולא תמיד זה קל. ביום ההולדת של תם שחל לפני יומיים הקשבתי לזמר שתם אהב (ווילי נלסון) בהופעה מדהימה ונזכרתי בכל ה-DVDS שתם הביא בכל פעם כשחזר מהסימולאטור בארה"ב, בכל פעם הוא הראה לי אותם ולא חשבנו שחייבים לראותם מיד כי לא תהיה הזדמנות אחרת.
אנחנו מנסים לתת את רוחו של תם לעולם במתנה. את האידיאולוגיות שלו, שחלקן והלוואי והמדינה הייתה מאמצת.
לכן אנו עוסקים ברומו של עולם כי זה חשוב. אנו מנסים במספר פרויקטים להעביר את מסריו של תם. אתר אינטרנט, פרויקט החזרת הנשרים לאזור מרום הגליל, לא הנשרים הם העיקר (חלק נכבד), העיקר זה הדו-קיום בחיינו, בין אדם לאדם, בין דת לדת, בין הטבע לאדם, בין מטוסים לציפורים, כל זה צריך לבוא מהחינוך ויש להשקיע בחינוך.
תם עזב אותנו לאחר שאמר כמה דברים ברורים על איך הוא רואה את החיים. הוא היה מוכן להקריב את חייו למען מטרה כמו המדינה אך לא לשחיתות, הוא אמר לי בשבת האחרונה בשיחה בגינה שהוא לא מוכן ורוצה למות כאשר מסביבו יש פרזיטים, משתמטים (לאו דווקא מהצבא אלא בכלל מאחריות לאומית).
הוא הבין שעדיין זו לא מדינה, יש לתרום לה, אין אנו ארה"ב צריך להתנדב ,צריך לתת מספר שנים לאוכלוסיה, יש לצאת מההפרדה של העדתיות, יש להפסיק את השנאה, יש להתייחס לאנשים כבני אדם ולא לפי צבעם צורתם ודתם, יש להיות יותר סובלני, מצד שני יש לשמור על הארץ ולא לוותר. יש צורך בהנהגה יצירתית ולא שבלונית, אין לקחת כלכלה מהנייר וליישם בארץ, יש לחשוב מה טוב ומה לא, לא יתכן שיהיו פה כל כך הרבה משפחות עניות, לא יתכן שכל החברה הטובים ילכו למקומות אחרים במקום להשתלב בארץ. המדינה צריכה לפתח את הנגב והגליל לא בנתינת כסף אלא בפיתוח תעשיות הייטק, תחבורה (מטוסים , רכבות), לא רק מפעלי לוטק הואיל וזה שומר את כולם נמוך.
השחיתות עוברת כל גבול, יש לטפל בה בכל חומרת הדין. לא יתכן שבממשלה ובשלטון יהיו אנשים שבצורה קלה או קשה עברו על נורמות התנהגות ראויים (הנורמות קיימות) לא יתכן שלא נאכוף חוקים בייחוד כשהם מסכנים את חיינו כמו התחנות הפיראטיות.
לכל זה התכוון תם באותו יום כשדיבר איתי הוא ידע שכנראה לא יחזור הואיל וראה התנהלות לא נכונה סביבו, אך לא הייתה לו ברירה כחייל ללכת עד הסוף. תם נתן את חייו לכולם כדי שאולי משהו ישתנה ואנשים יתחילו להבין שיש לנו מדינה אחת ולא משנה מהיכן אתה בא היא של כולם והאינטרס הלאומי הוא לשמור עליה ולא על העניינים הפרטיים של כל אחד לחוד. 
בהזדמנות זו אני רוצה לומר שהעזרה של כל מי שנתן לנו היא מעל ומעבר, בלעדיה לא היינו מחזיקים מעמד.
תודה רבה.
לא אתחיל לומר שמות הואיל ולא ניתן לסיים ביום אחד.
ביתנו פתוח לכל החברים לתמיד ובכל רגע, ואנו מוכנים לעזור לאחרים.
תודה מקרב לב.

דורון (אבא של תם) 

 


 

20.7.07

שנה בלעדיו

תם אהוב שלי, 

אני לא מאמינה, זה לא נראה לי הגיוני שכבר עברה שנה, ושוב אנחנו כ"כ קרובים, אבל כ"כ כ"כ רחוקים.
קשה לי לחשוב בכלל מאיפה להתחיל, השנה הסיוט בחיי, יום יום, שעה שעה של גיהינום עלי אדמות, שלא נגמר ולוקח אותי למקומות רחוקים שקשה לנפש שלי מלהכיל.
שנה שבה החלומות והמציאות, עצב ושימחה נפגשים בצורה הקשה ביותר, לעיתים עד כדי טירוף, שנה שבה צחוק וכיף הם לא חלק מהלקסיקון הכ"כ נורמאלי של ילדים רגילים שיודעים חיים מהם. שנה בלעדיך.
כלום לא אותו הדבר, קצת כמו תינוקת שמלזחול לומדת ללכת, אבל לא בכיף, עם כאב לב שלא נגמר, אבל כאב אמיתי לא סתם בכדי להמחיש איזה משפט שישמע טוב יותר.
לפני שבוע וחצי אהובי, אבדתי חברה יקרה ומיוחדת לליבי, אילי. היא כ"כ רצתה שתכירו וכל זמן שהרגישה טוב רק רצתה לשמוע עוד ועוד סיפורים עליך, ועכשיו כנראה שאתם יותר קרובים ממה שאני יכולה לתאר, והבטחתי לאורלי שאתה, אהוב שלי הגבר שבגברים תשמור לנו על אילי, אני מוכרחה להגיד שהחיבור בניכם מקל עלי, ואף מעלה על שפתי חיוך.
בחודשים האחרונים אני כל הזמן חושבת מה אני אגיד באזכרה שלך, זאת המחשבה האחרונה ביום שלי, והראשונה כשאני קמה בבוקר, אני לא יודעת מה להגיד, יש לי עולם שלם שלך, ממך, וכל סיפור מעלה בי עוד זיכרון.
אהובי אני מתגעגעת אליך בכל נשמתי, מרגישה לבד מול העולם, חנוקה מעצב ומבולבלת כ"כ, כבר לא יודעת מה נכון ומה לא נכון, כל הזמן חושבת מה אתה היית עושה, מה אתה היית אומר, ואיך זה לא הגיוני שדברים שאני לומדת בדרך הקשה מכל אתה כבר ידעת.
מתגעגעת לצחוק שלך, לנגינה שלך, למגע שלך, ובעיקר לתחושה שאיתך הכל אפשרי, הכל מרגיש בטוח.
כמה דברים קרו בשנה האחרונה,נונצי וריגי שלנו התחתנו, לא כמו שהם תיכננו, אבל אחרת, היה מקסים ומרגש, הם יוצאים דופן, ומעניקים לי כ"כ הרבה חום ואהבה, היה קצת מפחיד לראות את ריגון, כי זה היה קצת כמו להסתכל עליך רק ביותר נמוך.
לפני חודשים חגגנו לאורי הקטנה בת מצווה כמה שהיית חסר, בוזגלו הקטנה כ"כ גדלה, כמה שהיית גאה בה. עמית יפה יותר מיום ליום ועוד מעט מתגייסת, אתה לא מאמין כמה שאנחנו קרובות, וכמה שאני אוהבת אותה, לפעמים רואה בה את עצמי.
דורון וענת הגיבורים שלי, שאין לי מושג איך הם מצליחים, קשה לי כ"כ כי אני יודעת שאין מה להגיד.
אהובי הנצחי, במותך ציוותי לי חיים, עם הקושי האין סופי, והכאב שלא נגמר, אני מקדישה כל טיפת חיים, ממשיכה במסלול שנראה לי הנכון מכולם, ולוקחת אותך איתי לכל מקום.
אני חייבת להצטער ולהזכיר שאני עוד צעירה בעיניני השכול, ויש מצב טוב שאני עושה טעויות, ובטוח שלא עושה הכל כמו שהיית מצפה ממני, תדע רק שאני משתדלת.
אמא שלי הפרח אבא שלי רונני, עמיתי ונאשי, אהובי, היקרים לי יותר מכל, אני יודעת שכ"כ קשה לכם לראות אותי ככה, ובטח כבר נמאס לכם , תודה על הכל אני אוהבת אתכם בלי די.
הדף קצר מלהכיל את כל האנשים שבלעדיהם כלום לא היה קורה, חברים ומשפחה כאחד.
תם שלי אהוב, תיהיה סובלני שם בממלכה שלך, וכשאנחנו נמצה פה, תיהיה בטוח שנגיע מהר מהר.

רעות 

 


 

20.7.07

עמית פרקש (אחות של תם) - שנה בלעדיו

תם שלי,
זו הפעם הראשונה שאני מצליחה להוציא מילה מהפה שלי על מה שקרה.
זאת הפעם הראשונה שאני מעיזה לדבר על משהו שהרס לי את החיים.
כולם פוחדים לדבר איתי על זה, אבל אני כבר לא מפחדת. אני כבר לא מפחדת מכלום, בעיקר בגלל שאתה שמה למעלה שומר עלי בשקט כמו שתמיד זה היה.
לא היית מתערב לי בדברים או יושב לי על הראש עם אמרות מפגרות של אח גדול, היית פשוט במבט אחד אומר את כל מה שיש לך להגיד ובעיקר את זה שאתה פה ואתה שומר עלי, גם אם זה קצת מרחוק.
שהיינו קטנים כבר כל כך רציתי שתתגייס, אולי בגלל המכות, ההתעללויות וכל השטויות שהיית עושה לי. אבל אז שהתגייסת, הבנתי שאתה כל כך חשוב לי והרגשתי שאתה מאוד חסר.
הבית כבר לא היה אותו הדבר בלעדיך.
אני הערצתי אותך אבל לא אמרתי לך את זה, אתה היית כל מה שרציתי אי פעם להיות.
אני זוכרת שתמיד רציתי שתהיה חבר טוב שלי, זה לא קרה. כל שנה שגדלתי, הרגשתי שעוד מעט שאני יהיה קצת יותר גדולה, אתה תרצה להסתובב איתי ובאמת נהיה חברים. אבל הנה אני בת 18 כבר, ואתה לא פה.
כל מה שנשאר זה להמשיך ולדמיין איך זה היה יכול להיות.
אני שמחה שכל כך הצלחת להנות מהחיים ולחיות אותם באמת כמו שצריך. עם שתיה, חברים, חברה מדהימה, אהבות, משפחה וכל דבר שבאמת צריך בחיים.
אבל מה עכשיו? אתה שמה ואני פה, ואתה כל כך חסר לי. אני מרגישה שפיספסתי כל כך הרבה דברים איתך וזה מה שהכי כואב לי.
אתה יודע, אני חושבת שבחיים לא אמרתי לך משהו כל כך מובן מאליו, אני אוהבת אותך, אתה האח הכי מדהים שיכולתי לאחל לעצמי. גם לי וגם לאורי שאני מבטיחה שאני אשמור עליה, לא כמו שאתה עשית, אבל אני בהחלט אשתדל להיות אחות גדולה וטובה.
תם, תראה כמה אנשים באו וממשיכים לבוא כל הזמן, זה לא סתם, זה אנשים והמון אנשים שכל כך אוהבים אותך.
אני אוהבת אותך ואני אשתדל לשמור על המשפחה, על אמא שאוהבת ואבא שמתגעגע מאוד, ובוזגלו הקטנה, ורעות האחות הגדולה שהשארת לי.
תשמור על עצמך,
אוהבים אותך.

עמית 

 


 

20.7.07

אני מתגעגע אליך

ביקשו לכתוב על חוויות עם תם. סיפורים ציטוטים, משהו שאתה זוכר במיוחד....

מאיפה אני מתחיל בכלל? 
אם היו מבקשים ממני סיפורים בלי תם, היה לי יותר קשה להיזכר. 
מאז שאני יכול להגדיר את עצמי בתור מישהו, זה היה צד לצד עם תם. 
אבל אני בכל זאת אנסה... 

חבר. 
הפעם האחרונה שראיתי אותך הייתה אצלי בחדר, למטה, יום לפני שיצאתי להסתובב. 
אתה נשארת אצלי אחרון, רעותי כבר הייתה מוכנה ללכת לפני שעתיים ואנחנו מנגנים עד השמיים. 
ניגנו וניגנו, ועוד שיר, ועוד אחד. זו הייתה ההופעה האחרונה שלנו ביחד. הוולץ האחרון. 
אני מתגעגע אליך. 
מה לא הייתי נותן לעוד ניגון אחד איתך. שיר אחד, אקורד אחד, תו אחד... 
החיים הם כמו מוסיקה. 
צריך להרפות מתו אחד כדי לשמוע את הבא אחריו. 
להרפות מהתו הזה, הוא הדבר הכי קשה שעשיתי בחיים. 
גם עכשיו, בעודי כותב שורות אלה, אתה, כמו תמיד, מנגן גיטרה בסלון. 
אני עדיין מנסה לשכנע את עצמי שהלכת מסיבה טובה. 
יושב מול נר דולק, מנסה לא לחשוב על כלום. 
זה ברגעים האלה שאתה מגיע. 
אתה מגיע עם המוסיקה, נשאר לכמה שירים ועוזב... 

מזל טוב חבר יקר שלי. 
עברה לה שנה, אתה בן 24 היום. 
אנחנו ממשיכים לחיות בפול פאוור, בדיוק כמו שאני יודע שהיית רוצה שנעשה. 
אתה נמצא איתי בלב תמיד. איפה שאני לא אהיה. 

תבוא לבקר בחלומות. 
אוהב אותך מאוד, 

תומר 

 


 

20.7.07

עברה שנה מאז תמו ימי התום

תומצ'יק

עברה שנה, ילד, מאז תמו ימי התום, אתה מאמין? 
עוד חוזרים אלי בפלשבק אותם רגעים נוראים, בהם נכנסים ומודיעים שאתה איננו, 
אבל אתה רואה, אני כותבת את המכתב אליך ולא עליך, כי אני יודעת שאתה שם ובכל זאת ישנו, ובכל פעם שאני באה לישון בצימר בקיסריה, אני ישנה בחדר שלך. 
הרבה אנשים נרתעים מזה, אני אוהבת לישון שם כי אני יודעת שבאיזה שהוא אופן, אתה נמצא איתנו ואתה בטח רואה שאמא ואבא שלך ממש מדהימים, 
הם לקחו החלטה להמשיך לחיות בשביל אורי ועמית
אני רואה אותם מהצד נאבקים בשיניים
אף שמחה היא לא שמחה שלמה, 
כל הזמן עולה המחשבה על דברים שכבר לא יהיו
כל זוג מעלה באמא את התהייה של מה היה אילו ומה כבר לא יהיה
אבל הם יודעים שהבנות איבדו אח ואסור שיאבדו גם הורים. 
אפרופו בנות, תום, אתה בטח מסתכל מלמעלה ומתמלא גאווה
עמית סיימה תיכון והיא בדרך ללהקה צבאית, כמו שחזית
נתת לה את המתנה האחרונה – 
בזכותך, הכישרון שהוא רק שלה, התגלה
היא שרה את "מיליון כוכבים", השיר הרגיש ביותר שנכתב אי פעם
בהתחלה היא הרגישה אי נוחות שהיא מתפרסמת על גבך
אבל אנחנו הרי יודעים ששום דבר לא קורה סתם
ואתה, תום, באצילותך נתת לה הזדמנות ומכאן הכל תלוי רק בה. 
ואורי, בוזגלו הקטנה, היא כבר לא ילדה ,היא חגגה 12 שנה בבת המצווה הכי מדהימה שהייתה אי פעם. 
הברווז הצהוב הקטן הפך לברבור יפהפה. 
היא קיבלה, כמוך, את כושר המנהיגות, וניהלה בחן ובהומור את כל האירוע אין לי ספק שאתה מציץ שם מלמעלה ומתמלא נחת. 
אתה רואה את כל החברים המדהימים שלך באים לבקר ושומרים על קשר וממלאים את כולם שמחה. 
בעזרתם ההורים והבנות מרגישים שממשיכה שמחת הנעורים בבית
אמא ממשיכה לבשל לגדודים, כמו שרק היא יודעת
ולאבא, שמתמיד היה חבר ה AAA יש עם מי לשתות
ואנחנו כולנו שמתגעגעים אליך בכל יום יותר

אלה 

 


 

20.7.07

נער החלומות - יום השנה הראשון בלעדיו

פרקש, כשאני חושב על זה, היית מגשים החלומות.
מאז שהכרתי אותך (ולפי הסיפורים גם הרבה לפני כן), תמיד הייתה לך מטרה או שאיפה שאליה כיוונת, פינטזת, אבל לרגע לא ראית זאת "כפנטזיה" אלא יותר כ"תוכנית לעתיד".
אחד אחד סימנת וי ולא סתם – התמודדת עם החלומות שהפכו למציאות.
עכשיו נראה לי שנהגת להתלונן רק כדי שלא נבחין איזה חריג אתה, כמה החיים האלו קטנים עליך.
וזה העניין – כשאני חושב עליך תומס, אני באמת מאמין שהיית גדול מהחיים, אבל אתה עצמך אף פעם לא נתת לי או לאנשים מסביבך להרגיש כך. הכי אנושי שיש – בצחוקים, בשטויות, בשיחות ה"רציניות" או בשתיקות נעימות.
אין לי ספק שהבנת טוב מאחרים מה הולך פה על הכדור הזה שלנו ומה צריך ואמור להיות.
והלוק הזה שלך – למראית עין בחור רגיל, על אף הפנים היפות, רזה על גבול השברירי, אבל למי שמכיר, למי שבאמת מסתכל – לא פשוט להתעלם – כל כך נעים פשוט להביט בך, בעיקר כשאתה מנגן, עם הסטייל הפרקשי שלך על שלל מאפייניו, וחיוך.... חיוך מדבק כזה, שלפני שאתה שם לב אתה גם מחייך.
לא מעט זמן עבר מאז הפעם האחרונה שראיתיך, אבל אתה עדיין כל כך ממשי, כה חיוני, וכזה לבטח תישאר לעד.

תומס, האיש שחי את החלום
ועכשיו הוא הוא החלום של כולנו

אבי 

© כל הזכויות שמורות למשפחת פרקש

Dev By Mayrosewebs.com  , Design by Aya Golan

  • Wix Facebook page
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now