יום הזיכרון 2014

May 4, 2014

תם,

 

כשיישבתי לכתוב לא ידעתי מאיפה להתחיל..

 

במרחק הזמן קורים כל הזמן דברים ואתה שם נעלם.הכרתי אותך בן 18, תיכוניסט עם שאיפות, שמחת חיים, אהבה ונתינה אינסופית. ביישן, לא מדבר הרבה אבל במבט אחד אומר דברים עמוקים ורבי משמעות.

יפה בטירוף, רזה שלא לומר צנום, אדיש כלפי חוץ, חייכן, עצבני לפרקים, מלא בחברים, משוגע על המשפחה שלו, נציג בלתי רשמי של קנדה בארץ.

 

אני יודעת שרובנו עוסקים בשאלות מה היה אם... או מתי היית מתחתן, מתי עושה ילדים, איזו קריירה היתה לך, כמה כסף היית עושה, כיצד היית מייפה את החברה פה ותורם לקהילה שסביבך. איזה חלומות היית מגשים, כמה היית מטייל בעולם או כמה אנשים היית מציל בחמימותך ולוקח תחת חסותך..

 

מה שמדהים הוא לחשוב שידעת מה חשוב באמת ואיפה להשקיע את מיטב זמנך ומרצך והיית רק בן 23. בגיל הזה היו לך בכיס את כל התובונות שאדם צובר עם נסיון החיים שלו לאורך כל חייו.

מה עשה אותך לכזה? האם ידעת איפשהו שזמנך קצר והמלאכה מרובה?

 

היה בך השילוב של אדם שיודע לחיות ולמצות מהחיים כל רגע יחד עם אחריות עצומה לקרובים לך. בדרך כלל אנו פוגשים אנשים שיש להם מזה או מזה ואצלך זה חי בכפיפה אחת בצורה הטבעית ביותר וזה לא נראה מבלבל.

 

אז בוא נדבר קצת על המורשת שהשארת פה ולפחות לגביי אין יום שישי אחד שחולף מבלי שאחשוב עלייך. ארוחות שישי זה אתה, חלה ועיתון זה אתה, אווירה משפחתית שלמה זה אתה, נינוחות ושלווה כל העולם עוצר כי כולנו ביחד זה אתה, לארח מכל הלב זה אתה, חברים ומשפחה, משפחה וחברים זה אתה....

כשדברים לא ברורים לי או שקשה לי לקבל החלטה אני נזכרת בשיחה ליילית אחת שלנו שהתחילה בנייד מהאוטו בדרך ונמשכה בבית פה בקיסריה על לשאול שאלות ולהטיל ספק בדברים מקובלים ולכאורה נורא ברורים.

 

חלקנו אחריות של אחים בכורים, אחריות כזו שהופכת אותך להורה שלישי לשני האחים האחרים שלך..חלקנו גם את האהבה לבשר טוב, קרניבורים במהותם, מוכרחה להודות שבוויסקי אז וגם היום לא הבנתי הרבה, אבל בבשר תמיד החשבת את דעתי.זכורים לי כמה ימי הולדת של אורי בהם הפכנו למפעילים אם רצינו בכך או לא, אתה כמובן התייחסת לתפקיד ברצינות רבה וקרעת את כולנו מצחוק.

 

זכור לי גם מעבר דירה אחד שבו היינו עסוקים בדיון רב משמעות על גווני הכחול והצהוב בהם תצבע הדירה, בסוף מצאנו פתרון של צהוב בננה כפתרון ביניים שהשביע את רצונם של כולם ולך זה פשוט לא הזיז. קשה כאן בלעדייך וחסרונך מורגש בכל. חייבת להודות שבכל הפעמים שקשה מאד אתה נותן איזשהו סימן כדי שנדע שאתה יודע, שאתה קשוב ושאתה מחבק את כל האנשים שאוהבים אותך.

 

לפני כ 3 שנים נסעתי לקנדה עם ענת ודורון לטיול קראוונים בהרי הרוקיס. הקראוון שלנו היה דומה למאות הקראוונים סביבנו רק שבצבץ בחלקו האחורי סטיקר כחול נושא הכתובת "במבה לא אוכלים בשטח אויב". הסטיקר הזה והמוזיקה שאהבת ליוו אותנו לאורך המסע ונתנו תחושה שאתה קצת שם איתנו, חווה איתנו את המסע.

 

לאחרונה חיי השתנו מן הקצה אל הקצה, הפכתי לאמא לפני כמעט שנה ותשעה חודשים והאימהות משנה את הפרספקטיבה כמעט בכל תחום.בהקשר הזה כשאני רואה את ענת ודורון נאחזים בחיים בנחישות ובאיתנות למען אחיותיך האהובות עמית ואורי, אני מבינה עד כמה זה אינו מובן מאליו ועד כמה הם גדולים מהחיים.

 

תם המשפחה שלך שבמהלך השנים גם הפכה קצת להיות המשפחה שלי היא אוצר גלום. הטלטלה שעברה ונותנת את סימניה בכל יום ובכל רגע לא מקלה אך הם עושים הכל על מנת לחיות עם הכאב ובכל זאת לחיות כל רגע.האין שלך היה מהרגע הראשון מאד מוחשי ומורגש, במרחק של זמן אולי הזיכרון הולך ומיטשטש אך הכאב מתעצם יותר כמו מים שחורצים בסלע וקובעים בו נתיב שלא יחזור לעולם להיות מה שהיה קודם.

 

אפרת

Please reload

מה חדש

טקס יום הזכרון 2019, קיסריה

May 13, 2019

1/4
Please reload

פוסטים אחרונים
Please reload

חפש עפ"י תגיות
Please reload

Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic

© כל הזכויות שמורות למשפחת פרקש

Dev By Mayrosewebs.com  , Design by Aya Golan

  • Wix Facebook page
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now